בדיקות שמישות למוצר פיזי: להפסיק לנחש

אחרי חודשים של עבודה, כל צוות פיתוח משוכנע שהמוצר שלו ברור מאליו. בדיקות שמישות למוצר פיזי קיימות בדיוק כדי לנפץ את ההנחה הזו לפני שהיא עולה כסף בתבניות, במדריכי הפעלה ובשיחות לשירות הלקוחות. בניגוד לתחושת בטן או לשאלה "מה דעתך על המוצר", בדיקת שמישות היא שיטה מסודרת: נותנים למשתמש אמיתי משימה אמיתית, מתבוננים בשקט, ומודדים מה קרה. הדיסציפלינה הרחבה שמאחורי הגישה מתוארת במאמר על הנדסת אנוש בפיתוח מוצר; כאן נעסוק בשיטה עצמה — איך בונים בדיקה כזו ומריצים אותה נכון.

לנסח משימות, לא שאלות

לב הבדיקה הוא רשימת משימות. משימה טובה מנוסחת כמטרה של המשתמש ולא כהוראת הפעלה, ואסור שתכיל את המילים שכתובות על המוצר:

  • נכון: "הכינו את המכשיר לשימוש ראשון" — ולא "לחצו על כפתור ההפעלה והחזיקו שלוש שניות".
  • נכון: "החליפו את הפילטר" — ולא "פתחו את המכסה האחורי".
  • כוללים גם משימות תחזוקה. ניקוי, טעינה, החלפת סוללה והרכבה מחדש הם מקור עיקרי לתסכול ולנזק למוצר.
  • מתחילים מהאריזה. ההוצאה מהקופסה וההרכבה הראשונה הן הרגע שמעצב את היחס למוצר לכל אורך חייו.

מי מזמינים וכמה

השאלה הנפוצה ביותר היא כמה משתתפים צריך, והתשובה מפתיעה: מעט. חמישה עד שמונה משתתפים מאותו פרופיל משתמש חושפים את הרוב המכריע של הבעיות החמורות, וכל משתתף נוסף מוסיף מעט מאוד. אם יש לכם שני קהלים שונים מהותית — למשל מבוגרים וצעירים, או משתמש ביתי ואיש מקצוע — הריצו חמישה מכל אחד במקום עשרה מקהל אחד. הכלל החשוב יותר הוא מי לא משתתף: לא עובדים, לא בני משפחה ולא מי שכבר ראה את המוצר. אנשים שמכירים אתכם ינסו להצליח כדי לא לאכזב, וזה בדיוק מה שהורס בדיקה. אם המוצר מיועד לקהל עם צרכים מיוחדים, כדאי לקרוא גם על נגישות ועיצוב מוצר לכלל המשתמשים.

איך מנהלים את המפגש

המנחה מוסר את המשימה, ואז שותק. זהו הכלל הקשה ביותר לביצוע ובעל התשואה הגבוהה ביותר. כל רמז — הצבעה, "נסה מלמעלה", אפילו הנהון — מוחק את הממצא. אם המשתתף נתקע, ממתינים, ורק אחרי דקה שואלים "מה אתה מנסה לעשות עכשיו?". טכניקה מועילה היא לבקש מהמשתתף לחשוב בקול רם ולתאר מה הוא מצפה שיקרה. מומלץ להקליט וידאו של הידיים בלבד, לתעד את המשימה בשעון, ולשבת שני צופים: אחד מנחה, אחד רושם. את המפגש כדאי לקיים על דגם עובד ולא על מסך, בהמשך לגישה שתיארנו במאמר על בדיקות משתמשים על אב טיפוס.

מה בעצם מודדים

בדיקה שאין לה מדדים מסתיימת ב"נראה שהיה בסדר". קבעו מראש שלושה עד חמישה מדדים והשוו אליהם:

  • שיעור השלמה. כמה משתתפים סיימו את המשימה בלי עזרה — המדד החשוב ביותר.
  • זמן לביצוע. במיוחד בהשוואה בין שתי חלופות עיצוביות.
  • שגיאות ותיקונים. כל פעם שהמשתתף אחז הפוך, לחץ על הכפתור הלא נכון או ניסה לפתוח בכיוון שגוי.
  • נקודות היסוס. עצירה של יותר משתי שניות מסמנת שהמוצר לא מספר לעצמו את הסיפור.
  • דירוג מאמץ סובייקטיבי. שאלה אחת בסוף כל משימה: כמה קל או קשה היה, בסולם 1 עד 7.

מהממצא לשינוי בעיצוב

ממצא הופך לשווה משהו רק כשהוא מנוסח כבעיה עם סיבה: לא "המשתמש התבלבל", אלא "שלושה מתוך שישה ניסו לפתוח נגד כיוון השעון כי החריץ מרמז על כיוון הפוך". דרגו את הממצאים לפי חומרה ותדירות, טפלו בקריטיים, ובדקו שוב בסבב קצר. בדיקות אחיזה ונוחות ממוקדות אפשר להריץ גם על דגם ייעודי, כמתואר במאמר על דגם ארגונומי לבדיקת אחיזה ונוחות, ובמוצרים עם ממשק פיזי כדאי להצליב עם המאמר על ממשק משתמש פיזי במוצר. שני סבבי בדיקה קצרים לפני נעילת התכן חוסכים כמעט תמיד יותר ממה שהם עולים — עוד על סדר העבודה הנכון באשכול תהליכי עיצוב תעשייתי.

רוצים להפוך רעיון למוצר? צרו קשר עם צוות פרוג'קטס האוס בע"מ – טלפון: 054-8936922 | דוא"ל: info@projects-house.com – ונשמח ללוות אתכם משלב הרעיון ועד המדף.